כָּל שָׁבוּעַ אֲנִי הוֹלֵךְ לְחוּג אַשְׁכְּנָזִים אֲנוֹנִימִיִּים
אֲנַחְנוּ נֶהֱנִים לִסְבֹּל בְּמַעְגָּל לֹא גָּדוֹל
וְלַשִּׁיר עַל פַּעַם.
רוּבֵּנוּ מְכוּרִים לִשְׁתִיקָה מִכָּל הַמִּינִים
אָנוּ פֹּה כְּדֵי לְהַפְסִיק לְהַחְרִישׁ
וּכְדֵי לִלְמֹד לְהִתְנַצֵּל.
וְיֵשׁ מִעוּט קוֹלָנִי שֶׁלֹּא מַפְסִיקִ לְנַצֵּל
וְנִשְׁלָח לְכָאן לִלְמֹד לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּנִימוּס.
בַּפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה הַמַּדְרִיךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲסַפֵּר עַל עַצְמִי.
אֲנִי מְתָאֵר-מְקַטֵּר בְּיֹבֶשׁ אֶת מַר גּוֹרָלִי
מְדַבֵּר כְּמוֹ כֻּלָּם עַל הִתְמַכְּרוּת לְמּוֹצָא
וְזֶה קָשֶׁה וְכוֹאֵב וּמְגָרֵד כְּמוֹ עֲקִיצָה
בִּמְיֻחָד קְשָׁיֵי הַהִסְתַּגְּלוּת לְחַיִּים חֲדָשִׁים.
כְּשֶׁאֵינִי בּוֹכֶה
הַמִּשְׁתַּתְּפִים דּוֹרְשִׁים דְּמָעוֹת:
"…אוֹהֲבִים אוֹתְךָ שִׁמְעוֹן"
בַּפְּגִישָׁה הַשְּׁנִיָּה אֲנִי מַמְשִׁיךְ
וּמוֹדֶה שֶּׁיֵּשׁ לִי כְּאֵבֵי פַנְטוֹם יְשָׁנִים
שֶׁנַּעֲשִׂים גְּרוּעִים יוֹתֵר עִם הַשָּׁנִים
עַל כָּל גֶּדֶם צוֹמְחִים שְׁנֵי שְׁתָלִים לֹא יְשָׁרִים
תְּקוּעִים כְּמוֹ שִׁנַּיִם תּוֹתָבוֹת.
לְפֵירוֹתֵיהֶם יֵשׁ טַעַם בֹּסֶר
פִּרְחֵיהֶם צַעֲקָנִיִים, קוֹלָם מִסְתַּלְסֵל
וַאֲנִי לֹא מַקְשִׁיב לַמִּלִּים
בִּגְלַל הַבּוּשָׁה.
גַּם חֲבֵרַי לְמַסָּע מַסְמִיקִים:
"…אוֹהֲבִים אוֹתְךָ שִׁמְעוֹן"
הַמַּדְרִיךְ מַסְבִּיר לִי בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה
שֶׁנִּשּׂוּאֵי הַתַּעֲרֹבֶת בְּמִשְׁפַּחְתִּי הֵם כְּמוֹ עֲצִירוּת
שֶׁלֹּא רַק תּוֹקַעַת
הִיא מוֹצִיאָה אוֹתְךָ קֵרֵחַ מִכָאן וּמִשָּׁם.
הוּא קוֹרֵא לַמִּשְׁתַּתְּפִים לְחַבֵּק אוֹתִי
"…אוֹהֲבִים אוֹתְךָ שִׁמְעוֹן"
בְּשָׁבוּעוֹת לֹא זוּגִיִּים אֲנִי מִשְׁתַּתֵּף בְּחוּג
תְּמִיכָה הַמְּכוּנֶה מִזְרָחַאֲנִנוֹנִימוּס.
זֶהוּ חוּג מִסּוּג מָזוֹכִיזְם שֵׁנִי
שֶׁעוֹזֵר לִי לְהַשְׁלִים עִם מִי שֶׁאֲנִי.
הַמַּדְרִיךְ מַצְבִּיעַ עָלַי וְהַחֲבֵרִים תּוֹמְכִים בְּכָל לִבָּם:
"שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ שִׁמְעוֹן".
אוהבת אותך, שמעון.
ישר לבטן הרכה.
הכי רכה שיש, נראה לי.
חבל שלא קראתי קודם.
בלי קשר.
🙂
עוד!
הצעה לכותרת:
מִזְרָחְאַשְׁכְנַזוּנוֹנִימוּס.
כך או אחרת, קשה לבטא. ולהרגיש.
תודה, שמעון.
איך לא חשבתי על זה: ישר לטור השביעי.